<h1>רבינו ירוחם מישרים נט"ו ח"ג</h1>
<h2>דף עט.</h2>
תשובה לרב אלפס מה הפרש בין המברחת נכסיה מחמת שהיא רוצה לינשא ובין המבריח נכסיו כשהוא רוצה לישא אשה כדי שלא ישתעבדו נכסיו לאשתו תשובה לא מצינו הברחה באיש כלל לפיכך אם נתן כל נכסיו לאחר במתנה קיימ' ואין דנין בו דין מברחת ע"כ. דין שטר שמברחת אשה שרוצה לינשא וכתבה כל נכסיה לאחר ואפילו לבנה או לבתה אין צריך זה תנאי כי בודאי סגי בגלוי דעת כמו מוכר נכסיו לעלות לארץ ישראל והדברים מוכיחים כי לא עשתה כל זה כי אם להבריח מבעלה שלא יאכל פירות ושלא יירשנה ויהיו פירות למקבל מתנה ואם תמות בחיי בעלה ישארו למקבל מתנה ואם מת בעלה ומתה היא קודם שחזרה בה יחזרו הנכסים ליורשיה כי מיד שמת בעלה בטלה המתנ' וחזרו נכסים לרשותה כאלו תתאלמן או תתגרש יחזרו הנכסים לה וקרעי לשטר מתנה ואפילו שטר מתנה היא לבנה או לבתה ודוקא בכותבת כל נכסיה אז אינו צרי' לכתו' בשט' שום תנאי אבל כותבת מקצתן ושיירה צריך שיכתוב בשט' המתנה מהיום לכשארצה ואין הבעל אוכל פירות ואם לא כתב כך קנה מקבל והשיור הוא כמו בשכיב מרע שיש כמה מקומות בשיורי. הכותב כל נכסיו לאחר כדי להבריח מב"ח או מכתובת אשתו כת' הרא"ש כי השטר אינו כלום ולא יצאו הנכסי' מרשותו וגובה מהם וקנה המקבל מתנה ולא דמי לשטר מברחת ודינו כדין שטר מברחת כתובות בתרא. האומר לחבירו דין ודברים אי' לי על שדה זו ואין לי עסק בה וידי מסולקות הימנה לא אמר כלו' פרש"י אם קנו מידו נסתלק כבר מגוף השדה כיון שהיה לו חלק בה כיו' שהוא עורר עליה כי בכל ענין אינו מועיל אלא אם כן קנו מידו כתובות. כתב הרא"ש בתשובה על הסכמה שבין אדם לקהל והוא בלא קנין כל עסק ממון שבין אדם לחבירו בלא קנין ובלא דברים בעלמא הוא וישנו בחזרה חוץ ממוחל ממון לחבירו דלא בעי קנין. עוד כתב בתשובה אותן המתנות שרגילין בני אדם לעשות לקרוביהם כדי להפסיד ממון לחבריהם ראוי הוא שיהיו כחרש הנשבר אם לא יוציאו הכרזה של שלשי' יום עמה וכן עשה הוא תקנה בטליטלה. אין קונין בשבת זולתי בשכיב מרע ואם קנו אף על פי שעשו עבירה קנייתו קנין גטין בתרא ובמסכת ביצה. סתם קנין מן התלמוד רוצה לומ' חליפין קדושין.
<h2>דף קא:</h2>
כבר כתבתי בגביית חוב בח"ו אם יכול לשעבד עצמו בדבר שאינו חיי' וזה לשון הרמב"ם המחייב עצמו לאחר בממון בלא תנאי כלל אף על פי שלא היה חייב כלום הרי זה חייב שדבר זה כמו מתנה ואינה אסמכתא כיצד האומר לעדים היו עלי עדים שאני חייב לפלוני מנה או שכתב לו בשטר הריני חייב לך מנה אף על פי שאין שם עדים או שאמר לו בפני עדים הריני חייב לך מנה בשטר אף על פי שלא אמר אתם עדי הואיל ואמר בשטר הרי זה כמי שאמר היו עלי עדים וחיי' לשלם אף על פי ששניהם מודים והעדים יודעים שלא היה לו אצלו כלו' שהרי חייב עצמו וגמר ושעבד עצמו וכו' וכזה הורו הגאונים. חייב עצמו בדבר שאינו קצוב כגון שאמר הריני חייב לזון או לכסות ה' שנים אף על פי שקנו מידו לא נשתעבד שזו כמו מתנה היא ואין כאן דבר ידוע ומצוי שנתנו במתנה וכן הורו רבותי ומפני מה פוסק עם אשתו שיהא זן את בתה חייב לזונה מפני שפסק בשעת נישואין והדבר דומה לדברים הנקני' באמיר'. כשהיו חכמי ספרד רוצין לקנות באסמכתא כך היו עושין קונין מזה שהוא חייב לזה ק' דינר ואחר שיחייב עצמו קונין מב"ח שכל זמן שיהיה כך או יעשה כך הרי החוב הזה מחול לך מעכשיו ואם לא יהיה או לא יעשה הריני תובעו בממון שחייב עצמו ועל דרך זה היינו עושין בכל התנאים שבין איש לאשתו בשידוכין בכל הדברים הדומים להם ע"כ במכירה פי"א אבל הרמב"ן והרשב"א חולקין עליו כי יכול לשעבד עצמו בדבר שאינו קצוב. מי שכתב ושעבד עצמו שיתן מנה בכל שנה כל ימי היותו או כל ימי חייו כך כתב הרשב"א בתשובה שיכול לשעבד עצמו ואפילו לדברי הרמב"ם ז"ל שכתבתי למעלה שאין יכול לשעבד עצמו בדבר שאינו קצוב ודין זה קצוב שכבר אמר דבר ידוע ומסויים אף על פי שאין הזמן קצוב ע"כ.
